“אוויר העיר עושה את האדם חופשי”, כתב מקס ובר. אבל החופש הזה כובל, מתסכל ומעורר חרדה, שנותנת את אותותיה ביחסינו עם הסביבה ועם הגוף שלנו. חרדה והעיר הגדולה.
חרדה היא תוצר בלתי נמנע של יחסים בין אדון ועבד. לאדון יש ציפיות מהעבד, והאחרון - שאין ביכולתו למלא אחריהן - נאחז חרדה. מנהל דורש מעובד שישלים משימה עד סוף השבוע. העובד יודע שלא יעמוד בה. אין מספיק שעות לבדוק את ערימת המבחנים, אין מספיק שעות למצוא את הבאג בתוכנה, אין מספיק שעות לסיים את המאמר. בחרדתו הוא מחליט לוותר על הפסקת צהריים, על שעות שינה....
למאמר המלא: http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1889596
